התמקדו באמפתיה ובהבנה: הכירו בכך שאגרנות היא סימפטום של המחלה, לא בחירה אישית. הימנעו משפה מאשימה והתמקדו במציאת פתרונות יחד.

תנו מענה לצרכים המצויים בבסיסה של האגרנות: אגירת חפצים עשויה להיות דרך להתמודדות עם חרדה או פחד. שוחחו עם הרופא על התמודדות עם חרדות אלה כדי להפחית באופן פוטנציאלי את הדחף לאגור.

בטיחות קודמת לכול: אגרנות עלולה ליצור סכנות של דלקה ולהגביל את הגישה לאזורים חשובים. יש להתייחס לחששות בנושא בטיחות כמצויים בעדיפות עליונה, וזאת תוך כדי עבודה עם האדם עם דמנציה על סילוק חפצים מיותרים.

התמקדו בפונקציונליות של החפצים, לא רק בבלגן: המטרה היא ליצור מרחב מחיה בטוח ופונקציונלי. יש לשמור על נגישות לפריטים שבהם הם משתמשים מדי יום, ולהתמקד באחסון פריטים המשמשים בתדירות נמוכה יותר באופן בטוח ומאורגן.

השתמשו ברמזים חזותיים: תייגו מדפים ומגירות בתמונות או במילים כדי לעזור להם לזכור לאן דברים שייכים. זה יכול לשפר את תחושת השליטה שלהם ולהפחית את החרדה.

הפכו את קבלת ההחלטות לפשוטה יותר: אל תציפו אותם במיון כמויות גדולות בבת אחת. התחילו בקטן עם מגירה או מדף יחיד. הציעו אפשרויות בחירה בין שניים או שלושה פריטים, ואפשרו להם תחושת שליטה.

הציעו לחלק מתנות: אפשרות אחת היא לא ״להיפטר ולזרוק״ את הדברים, אלא להציע לתת אותם כמתנות לאנשים שזקוקים להם וייהנו מהם. זה יעניק תחושה של משמעות ועזרה לזולת.

הציעו חלופות משמעותיות: אם הם קשורים לפריטים סנטימנטליים, שקלו לצלם תמונות או ליצור סריקות דיגיטליות כדי לשמור על הזיכרונות בחיים תוך שחרור האובייקט הפיזי.

היו סבלניים: שינוי לוקח זמן, במיוחד עם דמנציה. חגגו ניצחונות קטנים ואל תתייאשו.

פנו לקבלת עזרה מקצועית: מטפל המתמחה בדמנציה יכול לספק הדרכה על ניהול התנהגויות אגרניות ולהציע תמיכה הן לאדם עם דמנציה והן למטפל שלהם. פנו לקו החם של עמותת עמדא לסיוע 8889*

טיפול עצמי למטפלים: התמודדות עם אגרנות עלולה לרוקן אתכם רגשית. יש לוודא שהמטפלים נותנים עדיפות לרווחתם האישית כדי להימנע משחיקה.